|
|
- שם צמח' או שיקוי מר וארסי העשוי מצמח זה . המלה ראש באה בכתובים בפני עצמה כדבר הניתן באוכל ( תה' סט'כב ' ( או בצירופים : ראש ולענה ( דבי כט'יז ; איכה ג'יט , והשווה עמי ו \ ב . ( ראש ותלאה ( שם' פסי ה ;( ענבי רוש ( דבי לב לב ;( מי ראש ( ירי ' ח'יד ; ט \ ד ; כג'טו ;( ראש פתנים ( דבי לב ' לג ; איוב כ'טז . ( כן מצוי הדימוי של פריחת המשפט כראש על תלמי שדי ( הוי י ' ד . ( פירוש המלה ראש כשם לצמח כלשהו מבוסס על התקבולת אל לענה ( ע"ע ' ( על הזכרתם של ענבי רוש ועל תיאור פריחת הראש ; אבל הצירוף ראש פתנים מרמז אולי שהמלה יצאה מהוראתה הראשונית ונעשתה שם לכל ארס . בשבעים מתורגם בעיקר = xo \ x \ מרה . גם ת"א' ת"י והפש' לדבי לב'לב מתרגמות במלים משורש מר"ר ( בשאר מקומות מתרגמים ת"א ות"י ראש כחלק הגוף V-j . ( דרך כלל , fel שוודאי גם הוא מציין מרה או מרירות' אם כי ברומית מציינת מלה זו גם את סם הנחש . התרגום סם לראש מופיע לראשונה אצל רס"ג' וגם רש"י הכיר אותו' אף על פי שבמקומות אחרים פירש ראש כעשב מר ( דבי לב'לב ; הוי י ' ד ועוד . (
To the book |
|
|