קנאה, קנאת־ה', אל קנוא.

- בכתובים שעניינם קנאת איש ברעהו אפשר להבחין בשלושה גוני הוראה עיקריים' ואלו הם : ( א ) רגש הקרוב לצרות עין' המתעורר באדם החסר דבר אשר חברו נהנה ממנו : (< p 96 vo <; , envy , Envie , Neid ) רחל קינאה באחותה ( ברי ל'א ;( אחי יוסף קינאו בו ( ברי לז'יא ;( וכן נאמר : כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה ( תהי עג' ג ;( וכיוצא בזה תהי לז'א ; משי ג'לא . על פי רוב באה בהוראה זו בי"ת השימוש ( כגון : ויקנאו בו אחיו ' ( אבל השווה : ויקנאו אותו פלשתים ( בר' כו'יד ;( ויקנאו למשה במחנה ( תהי קו'טז — . ( ( ב ) קנאת איש את אשתו ( Eifersucht jealousy , ) עיין במי ה'יד'ל ; משי ו'לד ? שה"ש ח , ו . — ( ג ) מסירות והתלהבות לטובת אדם או למען עניין מסוים ? . ( C , f \ Xoq , zeal , zele , Eifer ) שאול ביקש להכות את הגבעונים בקנאתו לבני ישראל ( שמ"ב כא'ב ;( ומשה שאל את יהושע : המקנא אתה לי ( כמי יא'כט ' ( כלומר : האם רוגז אתה במסירותך למעני ? נמצאה קשת ההוראות של השורש קנ"א בעברית רחבה משל המלים שכנגד בשפות אחרות . בגון ההוראה של המסירות ( שסימנו למ"ד השימוש ) תיתכן קנאת אדם לאלוהיו' כפי שאמר אליהו : קנוא קנאתי לה...  To the book