קללה.

- דיבור המיועד להביא פורענות על הזולת' היפוכה של ברכה' כגון : והבאתי עלי ק ללה ולא ברכה ( בר' כז'יב ; בפסוקים כגון : ואת העיר הזאת אתן לקללה לכל גויי הארץ' יר' כו'ו' הכוונה כנראה ששם העיר הזאת ישמש אצל כל הגוים בנוסחאות של ק ללת ערים לאמור : יתנך אלוהים כעיר הזאת . ( הפעל של השורש העברי ק לל נבדל ברוב המקרים מהפועל האכדי המקביל qullulu להקלות את פלוני ' לבזותו' לנהוג בו קלון' להקל בכבודו — המשמש כניגוד של — kubbutu כבד qullulu ) מקביל בשימושו' דרך כלל' להפעיל של שורש ק לל בלשון המקרא . ( נרדף לפועל קלל הוא הפועל ארר' אף הוא היפוכו של ברך' כגון : ואברכה מברכיך ומקלל ך אאור ( ברי יב'ג . ( פועל זה משמש במיוחד בנוסחאות קללה בלשון ארור פלוני ' כגון : ארור כנען ( בר' ט'כה ' ( ארור האיש ( דבי כז'טו ) ועוד . אך לא מצינו נוסח קללה מעין : מקולל פלוני . אף באכדית משמש הפועל araru כפועל העיקרי המבטא את הטלת הקללה' ולעתים רחוקות אף במשמעות מושאלת בלבד : לנדות . על פי חוק מן הקהל . נדיר במקרא השם מארה =  To the book