קהל.

— נא ] ( 1 ) לשון קהל משמש במקרא לציון : אספה' התכנסות ; והוא מצוי גם בערבית דרומית ובסורית . בהוראה של התאסף בא במקרא הפועל קהל בנפעל' ובהו ראה של קרא לאספה או לעצרת' הזעיק — בהפעיל . ואכן יש הכורכים את השורש קהל עם קול' וסוכרים שמעיקרו שלמש לקריאה והזעקה בקול . השם קהלי ( וכיוצא בזה קהלה ; דבי לג'ד , נחמי ה'ז ) עיקרו ציבור הנקהל לאספה או לתכלית אחרת . והוא יוצא גם למשמעות המון' וכיו"ב ( במי כב'ד ; ירי לא'ח ; מד'טו ; עזי י ' א ; ועוד . ( קהל עמים' קהל גויים משמש בהוראת : מספר רב של עמים ( ברי כח'ג ; לה'יא ; מח' ד ' ( וכן במשמע של אספת עמים' הנקהלים למלחמה ( ירי נ' ט ; יחי כג'כד ; ועוד ' ( בסי יחזקאל אף בא לשון קהל כדי לציין צבא רב או המון אנשים הנאספים למלחמה ( יחי יז'יז ; כז'כז ; לב'כב ; לח'ד ; ועוד . ( ( 2 ) בהוראה כללית של ציבור נאסף רווח לשון קהל בסי תהלים , על פי רוב בזיקה לעבודת האלהים ותהילתו ( תהי כב'כג ; לה'יח ; מ'י ; קז'לב . ( בתה' פט'ו , מכונה פמליה של מעלה : קהל קדושים , ולשון זה מקביל אל : סוד קדושים ( פסי ח . ( היינו קהל עניינו כאן סוד , מועצה ; והשווה ההקבלה של קהל לסו...  To the book