|
|
1 תשמישיו שלנחתום ישפכו מפני שהן מחמיצים , מי תשמישו של נחתום שופכין אותן במקום האישבורן , ואין שופכין אותן במקום קטפריס , מפני שמתכנסות ובאות לידי חמוץ . האשה שכינסה מי תשמישו של נחתום ללוש בהן למוצאי יום טוב , הרי אלו אסורין . במשנתנו זו אפשר להעמיד בלא קושי ובלא דופי את השיטה המקובלת , שמשנתנו קדומה להלכות שבתוספתא , ומשנה זו מוסרת בסגנונה הקצר והמקורי את עצם הדין היסודי - מי תשמישו של נחתום אסורים - ועליו מוסיפה התוספתא שני דינים מפורטים : לאן שופכים 2 אותם , ודין הלישה בהם למוצאי יום טוב . נציע אפוא את האפשרות ההפוכה כאפשרות שבדיקתה עשויה להביאנו לעיון בפרטי סגנון הקשורים לשאלות יסוד של נושאנו . פתיחת המשנה ופתיחת התוספתא והות כמעט . התוספתא יוצאת מנקודת הנחה 4 3 פשוטה שמי תשמישו של נחתום שופכים אותם , והיא דנה בשאלה להיכן וכיצד שופכים אותם כדי שלא יהיו מכונסים במקום אחד ויבואו לידי חימוץ . לפי הקשר זה לא יעלה על הדעת ללוש בהם בפסח , אלא שיש להורות מה דינם לאחר הפסח , והוא שהורו "הרי אלו . "אסורין מתוך הלכה זו מסיקה המשנה את הדין הפשוט והיסודי , ובתמצות סגנוני מופלג , בשבע מלים , ...
To the book |
|
|