כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה: מחשבות על אהבות

שי בידרמן ושלמה ביורמף סיפור אהבתו של אמנון לתמר לא קנה לו מקום של כבוד באותו פנתיאון עלילות שממנו אנו שבים ודולים את מופת האהבה , על מכלול הסתעפויותיה וריבוי גוניה . יתר על כן , דומה שסיפור זה לא רק הוסט אל שוליו של הפנתיאון , אלא אף הודחק בקרבו . התעלמות זו אינה יכולה שלא להתמיה : ראשית , מפני שהסיפור נענה בלהיטות לתאוות ההצצה שלנו , בחושפו כור היתוך של יצרים , תשוקות , חולי אהבה , מעשי מרמה , נכלים של יועצי רע , וכמובן , אותה מורסה דלקתית המפעפעת בלב ליבו של התא המשפחתי וסופה להתפרץ ולנגוף את כל העומד בדרכה . שנית , יש בסיפור זה התבוננות פסיכולוגית מעודנת , הצגה מורכבת , רבת רבדים , של האופי האנושי הפתלתל . מה עוד נדרש מסיפור אהבה כדי לשבות את דמיונם של מאזיניו או קוראיו ? אבל הטרגדיה של אמנון ותמר - בניגוד בולט לסיפורי אהבה אחרים , בין כאלה שסופם באושר ובין אלה שסיומם בפרידה ומוות - חבויה במחוזות השכחה ואולי אף ההשכחה . לא מיותר איפוא להיזכר בנוסח המדויק של סיפור קצר ועמום זה : שי בידרמן הינו תלמיד לתואר דוקטור בפילוסופיה , אוניברסיטת בוסטון . שלמה בידרמן הינו פרופסור מן המניין בחו...  To the book