התמודדות עם מצבים רגשיים וחברתיים היא משימה שמלווה את כולנו לאורך כל החיים , והיא מלווה גם את הגננת בהווה , כאדם מבוגר . לכן כשהיא מבקשת ללמד את הילדים "ידע רגשי" ו"ידע חברתי" ( מה עושים כשכועסים ; מה לעשות כשאני רוצה משהו שיש לאחר ו כשאני מרגיש לבד , כשלא מבינים אותי ) היא נערכת אחרת מאשר כשהיא מבקשת ללמד ידע אקדמי . כשהגננת מלמדת , למשל , מושגים כמו "גדול קטך , , "צף שוקע" " , "קר חם או מיומנויות מוטוריות כמו גזירה במספריים והשחלת חרוזים - יש לה ידע מוחלט , של "נכון" ו"לא . "נכון יש לה גם , ללא ספק , ידע עודף על זה של הילדים הקטנים . לכן מרבית הגננות יגלו סובלנות לכישלונות של ילד שמתקשה לגזור במספריים , יעודדו אותו וייצרו לו את התנאים להמשיך לחקור ולהתאמן . אבל כשאותו ילד חוקר את העולם החברתי שלו - מתגרה בחבר , מתקוטט , כועס , נעלב - גננות רבות מתקשות לראות זאת כתהליך למידה והתנסות . הן מייחסות לו תכונות אופי , כוונות שליליות , רקע משפחתי בעייתי או ליקויי למידה . יתר על כן , הן מתערבות באירועים חברתיים כפי שהן עצמן למדו בבית הספר של החיים , ומלמדות את הילד בהתאם לכך - מה עושים בפומבי...
To the book