אפשר לדמות את גן הילדים וקבוצת הילדים לבמת תיאטרון שעליה מתרחשת הלמידה הרגשית חברתית . את הגננת או המטפלת אפשר לדמות לבמאית , למנהלת הבמה , למעצבת התפאורה ולעתים גם לשחקנית ראשית המשתלבת בדרמה המתחוללת על הבמה . כמו בתיאטרון עכשווי , הילדים מכהנים כשחקנים וקהל בו זמנית . כיצד תבחר הבמאית להנחות את שחקניה ? כיצד תתייחס לקהל ? האם תדע למצות את האירועים הדרמטיים בהזדמנויות למידה - או שתיכנס כשחקנית בעצמה לתוך הדרמה ותסתבך בעלילה ? כפי שנראה , התשובות שהגננת תיתן לשאלות אלו תלויות בניסיונה האישי והמקצועי , ובעיקר בהשקפת עולמה . בפרק זה נביא את התלבטויותיהן ושיקוליהן של מטפלות וגננות - האם להתערב או לא להתערב בהתרחשות החברתית על , "הבמה" וכשהן בוחרות להתערב , נבחן כיצד הן עושות זאת ומדוע . לסיום , נמנה מספר המלצות להתערבויות , שאמורות לקדם יכולת רגשית חברתית של ילדים בגיל הרך ולשפר את איכות חוויותיהם בעת שהותם בקבוצה .
To the book