תיאוריית ההתקשרות

מערכת יחסי ההתקשרות מתפתחת בהדרגה במהלך השנתיים הראשונות של החיים . בולבי עוסק בהתקשרות לדמות משמעותית אחת - האם : בחודשיים הראשונים לחיים התינוק אמנם מזהה את האם , אבל עדיין לא מגלה העדפה לנוכחותה על פני דמויות אחרות שמטפלות בו . עד גיל שבעה חודשים ניתן לראות , שדמות ההתקשרות הראשית מצליחה יותר מאחרים להרגיע את התינוק , ובנוכחותה הוא ממלמל יותר ומחייך יותר . תגובות הבכי והמחאה כשהאם מתרחקת מיוחסות בשלב זה לירידה הפתאומית ברמת הגירויים שעזיבתה גורמת , ולא לאובדן תחושת הביטחון או להבנה שהבכי יחזיר אותה . למשל , באמצעות הפעלת מובייל מנגן או דמויות אחרות שמספקות גרייה לילד , אפשר למנוע תגובת מחאה כשהאם נפרדת מהתינוק . רק אחרי גיל שמונה חודשים נוצרת מערכת יחסים מאורגנת ומתמשכת עם דמות ההתקשרות , שמגיעה לשיאה סביב גיל שנה . ברגעי מצוקה התינוק כבר לא מסתפק בתחליפים כמו צעצוע מנגן או קירבה של אחרים , ובוודאי לא אנשים זרים . הוא מפסיק לחקור את הסביבה ו"מחפש קירבה" ( proximity seeking ) אצל אמו ( בוכה , זוחל אליה וכר . ( היא משמשת לו "בסיס , "בטוח שאצלה ניתן להתנחם ולצאת שוב לחקור את הסביבה . ב...  To the book