מנהיגות פוליטית (להוציא את תחום הכריזמה)

אינני מתיימר לפצח את חידת המנהיגות , אולם אפשר לאפיין אותה בכמה נקודות . תנאי מוקדם למנהיגות הוא היכולת לתמרן בתוך מערכת פוליטית . זהו תנאי מוקדם והכרחי להשגת כל יעד פוליטי חברתי או כלכלי . פוליטיקה היא אולי המקצוע העתיק בעולם , וכמו בכל מקצוע חייבים המנהיגים לרכוש ניסיון וידע ולהיות ניחנים באינטואיציה . יצחק רבץ , בקדנציה השנייה שלו נהנה מכך . אותו מנהיג שכשל בשנות ה , 70 הוכיח עצמו בקדנציה השנייה . ובן גוריון לפניו השכיל תמיד לתמרן בהצלחה בתוך המערכת הפוליטית , וכמוהו גם אריאל שרון . דמויות חיוביות כיגאל ידין , עמרם מצנע ואמנון שחק כשלו , משום שלא היו מיומנים מבחינה פוליטית , וכמוהם גם ברק ונתניהו בקדנציות הראשונות שלהם כראשי ממשלה . תכונה שנייה של מנהיג היא נכונותו להגדיר יעד , ובעיקר לתרגם אותו במונחים של מחירים וויתורים אלטרנטיביים . בן גוריון ויצחק רבץ הבינו היטב , שהגדלת משאבים לתשתיות , חינוך וקליטת עלייה מחייבים ויתור מהותי בתחומי ביטחון וביעדים אחרים . הם הבינו שאין "ארוחות חינם" פוליטית , כלכלית או חברתית . אומה שבחרה בחינוך כיעד לאומי , צריכה להקפיא התפתחות נוספת של יעדים ...  To the book