|
|
חוק ההסדרים" מבטא אולי יותר מכל את יחסי הגומלין בין הכנסת למשרד האוצר . התפתחותו מבטאת את יחסי הכוחות האמיתיים בין המחוקק לבין הזרוע המבצעת הכלכלית של הממשלה . ככלל , מודל הלוביזם שהוצג בחלק הקודם של פרק זה הראה , שהמשרדים הממשלתיים השונים ושריהם , פרשו ברוב המקרים מן העימות בין הרשות המבצעת למחוקקת , וגלגלו את העימות לפתחו של האוצר , האחראי כביכול על מערכת ההעדפות התקציבית . השרים השונים הצליחו ליצור בכנסת דימוי , שעלה בידם להביא תוספות תקציביות לקבוצות האוכלוסייה השונות , וכי הקיצוץ נבע מפעולות ולחצי משרד האוצר . מציאות זו הגבירה את המתיחות בין האוצר למשרדים השונים משום שתפקיד "האיש הרע" ו"האיש הטוב" המשיך להתקיים , גם לאחר שהושגה הסכמה בין המשרדים . ידועים מקרים רבים בהם האוצר והמשרד הייעודי , הציגו במשותף שינויים , אולם כאשר הוצגו ההחמרות בסעיף זה או אחר , הביע נציג המשרד הייעודי את התנגדותו לשינוי , וברור שלא תמך בו . במחצית שנות ה 80 ובמשולב עם "תוכנית הייצוב" הפעיל משרד האוצר את "חוק ההסדרים" אשר השתלב בחוק התקציב וקבע חקיקה , שמבצעת שינויים אשר חלקם בעלי משמעות תקציבית , וחלקם...
To the book |
|
|