ג. יופי באמנות

בבוקר חורפי קר במיוחד , ברחוב ספרינג שב"סוהו" הניו יורקי , ערב חג המולד , אני עוצר מול חלון ראווה של גלריה . הציורים התלויים מולי דוחים אותי , אך לא פחות מכך מתגרים בי : נופים כמו אימפרםיוניסטיים של רחובות פאריס , צבועים בגוונים ססגוניים מתוקים . , "קיטש" אני פוסק בלי להניד עפעף , ותוהה על אותם שמוכנים לשלם הון עתק בעבור האמנות הקלוקלת הזו . ואולם , בה בשנייה , מצפצף אליי איפכא בקולו הדקיק ואומר איפכא-. : אבל ברובד כלשהו , נמוך והמוני ככל שיהיה , אלה הם ציורים יפים . אני : יפים !? גועל נפש ! איפכא : אל תתרגש כל כך : נסה להפריד את השיפוט האמנות 1 מהשיפוט האסתסי ותראה , שה"קיטש" בשיפוטך הוא ברמת האמנות , בעוד משהו בציורים הללו נוגע ביופי , ולו . "נמוך" אני : טוב , אקבל את המלצתך , איפכא : הסתתרותו של דפוס אסתטי אמנותי ביסוד שיפוטנו את דרגת היופי איננה צריכה להיות האחדת השיפוט האמנותי והשיפוט האסתטי . בשום פנים ואופן לא . ציור יכול להיות , "יפה" אך אמנות ; "רעה" ולהיפך - הוא יכול להיות לא יפה , אך אמנות טובה ( הגם שייתכן מאוד שה"לא יפה" העכשווי ייחשב ביום מן הימים . ( "יפה"ל איפכא : ובכן...  To the book