ב. מודל אסתטי

האם אנו שופטים שיפוטים אסתטיים בהסתמך על מודל או על מודלים ? דרכנו אל התשובה מחייבת לחצות את החינוך לאמנות : בחוגים לאמנות , במוזיאונים ובספרים הרגילו אותנו ל"יצירות , "מופת למדדי על אסתטיים שלאורם נשפוט , נעריך , נחווה . הנחת המודל העליון היא מורשה קלסיציסטית עתיקת יומין , המוגדרת בהנחתה את המודל העליון , אם כאידיאה אפלטונית ואם כמופת יווני רומי בעבור ההומניסטים הרנסנסיים וממשיכיהם . ( נשים לב לעובדה המשמעותית , שכעבור אפלטון , המודל העליון של ה "צורות" ( האידיאות ) לא סתר את הידרשותו למודל האמנותי היסטורי של המצרים . ( לעומת זאת , ולבטח במסורת החירות של הוגי ה"השכלה" שמאז המאה השמונה עשרה , אנו חשים לא אחת שערכה האסתטי של יצירה נבחן במפגש בלתי אמצעי עמה ( להבדיל מפרשנות הנדרשת למודלים , להשוואות ועוד . ( כיצד נפשר בין הקטבים ? פן השמרנות בדיאלקטיקה של איפכא דוחפו לנקיטת עמדה חד משמעית בנושא : אין לו ספק בהכרח שבהעמדת היצירה מול מושגי יופי קודמים , כתנאי להערכת יופיה . ליתר דיוק , עתה איננו שחים במודל עליון , במשמעות הקלסיציסטית , אלא במופת רלוונס 1 כלשהו , מופת "אלסטי" יותר , שישתנה...  To the book