מאות בשנים העמיקה ההכרה בברית שבין היפה לבין האמנות . זאת , עוד בטרם נולד המושג "האמנויות היפות" כביטוי המפורש של ברית זו . מסורת אפלטוניסטית וניאו אפלטוניסטית ראתה באמנים את כוהני היופי ושליחיו עלי אדמות [ נזכיר , שאותו אפלטון המגרש את המשוררים ממדינתו האוטופית ומציב את האומנים ואת המשוררים המחקים במקום השישי , הנחות בסולם המקצועות המפורט ב'פיידרוס' , ( 284 ) הוא גם זה המציב במקום הראשון של אותו סולם את "הפילוסוף או . "האמן רוצה לומר : שני סוגים שונים של אמנים שהאחד מהם נשלל , בעוד האחר זוכה לתהילה עילאית בבחינת יודעי אמת ראשונית . [ לא במעט הודות להעמקתה של מסורת ניאו אפלטונית זו בתרבות אירופה , נולד מושג "האמנויות היפות" וכבש את מקומו המרכזי מאז ימי הבארוק . אפילו הטיעון עתיק היומין בדבר המימזיס - החיקוי - שביסוד האמנות , הועמד מעתה על בסיס היופי , והאמנות נתפסה כיפה כיוון שהיא מחקה את הטבע היפה , את היסוד האלוהי האינסופי החבוי בטבע . ברית האמנות והיפה העמיקה בסוף המאה התשע עשרה ( אפשר שהגיעה לשיאה ערב הכרזת המרי נגדה , ( כאשר "האומנות חיפשה דרך להרחיב את גבולותיה ולהיפך לאמנות , כד...
To the book