פרק עשרים ושישה בזמן הלא־נכון למקום הלא־נכון

על שדות הזיכרון מאת שלמה ברזניץ היתה זו העזה שברעידות , ומליוני מוקדים היו לה . כילד שנזדמן בזמן הלא נכון למקום הלא נכון , נלכד במערבולת המאורעות , אף אני הפכתי לאחד ממוקדי הרעש . שלמה ברזניץ , שדות הזיכרון א אידה פינק נזקקה לזיכרונותיה כדי ליצור יצירה בדיונית למחצה כנלך בלילות נישן בימים ; אימרה קרטס כתב אוטוביוגרפיה פיוטית על חוויות הזוועה שעברו עליו כנער ; בספר שדות הזיכרון מתבונן שלמה ברזניץ 1 בחוויית ילדות מנקודת ראות מאוחרת מאוד , מתאר אותה ומנסה לנתח אותה . הוא מציג אירוע היסטורי ותוהה , כיצד אפשר 'לעכל' אותו שנים לאחר שהזמן עשה את שלו , והילד הפגוע של השנים ההן הפך לגבר המתבונן בעברו . טולסטוי פתח את אנה קרנינה במשפט המפורסם : "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו ; ואילו כל משפחה אומללה — אומללה על פי דרכה " . בנוסח זה אולי אפשר וצריך לומר : כל המשפחות שלא עברו את השואה עשויות להיות דומות זו לזו , אך כל משפחה שעברה מאורע היסטורי זה עברה אותו על פי דרכה . 1 בשנות החמישים הייתי מורה בבית חינוך תיכון בירושלים . הייתי מבוגר מתלמידי השמינית בשבע שנים . לפני ישבו כמה נערים ונערות מוכשרי...  To the book