פרק עשרים ואחד חיות עצובות

Post coitum omnia animal ia tristia sunt לאד / ד המשגל כל החיות עצובות פתגם לטיני , המשמש מוטו לספרו של אלן ללצ'וק , מרים בת שלושים וארבע א האם הגיעה החברה האמריקנית ( והחברה המערבית ) למבוי סתום ? לאן מועדות פני חברת הגלולה , הוויאגרה , הגירושים התכופים , הטיפול הקבוצתי והפסיכיאטר הצמוד ? בשנות השישים העליזות נראה היה כאילו מצא הנוער האמריקני מוצא חברתי לתסכוליי : הוא יצא להפגנות רבתי נגד מלחמת ויאטנם , נגד זיהום האוויר , ובעד החיים היפים של האהבה החופשית . במשך כמה שנים אפשר היה לחלום על חיים משוחררים מעול של פרנסה ומנשיאה באחריות ; בעזרת כמה סמים רכים וקשים אמור היה הכול לבוא על מקומו בשלום . והנה ההפגנות שככו , הסמים נתבררו כמסוכנים , ותנועת ה'היפיס' הודרה אל שולי החברה , כשאת מקומה תופסים ה'יאפיס' Yupies' ( Young Urban Professional ) המאורגנים והתכליתיים . ההיפיס ויורשיהם המעטים ממשיכים לחלום על שנות השישים היפות שחלפו ללא שוב ; ורק ישראלים בוגרי צבא מנסים לדחות את כניסתם לחיים האמיתיים בכמה חודשים של התמכרות לסמים , לאוויר ים ולאהבה חופשית בגואה . תהליכים אלה , שעברו על הנוער ה...  To the book