פרק אחד עשר בין איוב ליוסף

דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף . הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט . ( איוב יט , ו-ז ) ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי . ( בראשית מו , ל ) א הסיפורת העברית במאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים כתבה בעברית על דמויות שלשון הדיבור שלהן לא היתה זהה ללשון הכתב . גיבורי מנדלי ( ספר הקבצנים , בעמק הבכא ועוד ) דיברו יידיש ; גיבורי קבק דיברו יידיש , רוסית ופולנית ( תולדות משפחה אחת ;( לשון הדיבור של הדמויות של גנסין היתה כנראה רוסית ; והדמויות של פוגל ( חיי נשואים ) דיברו גרמנית . עניין זה נמשך והולך עד לדמויות הטרילוגיה של נעמי פרנקל שאול ויוהנה , שהדמויות המאכלסות אותה הן יהודים גרמנים שהעברית אינה שגורה בפיהם . במשך המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים יצרה הסיפורת העברית עולם שבו דיברו עברית , לפני שהעברית עלתה ' מן היד אל הפה' ( שקד , 1980 א , . ( 33-31 גם המספר היהודי הגרמני יחף רות לא עיצב את העולם שלו בלשון ששימשה את גיבוריו . הדמויות בנובלה איוב , הנובלה ה'יהודית' ביותר שכתב יוזף רות , דיברו יידית , פולנית , רוסית , אנגלית ואולי גם גרמנית , אולם הנובלה...  To the book