|
|
ועידת בנדונג והוועידות המכינות שקדמו לה היוו נקודת מפנה דרמטית במעמדה של ישראל באסיה . לפיכך יש לדון בהן במפורט ובנפרד . התגבשות גוש המדינות האפרו אסיאניות החלה עוד ב , 1950 שנים מעטות לאחר ייסוד האו"ם . נציגי 12 מדינות אםיאניות וערביות , מתוך 20 מדינות מאסיה ומאפריקה שכבר אז היו חברות באו " ם , החלו לקיים פגישות קבוצתיות קבועות . ב 1953 הצטרפו לקבוצה זו שתי מדינות מאפריקה - ליבריה ואתיופיה . גם ישראל רצתה להצטרף לפגישות הקבוצה הזאת , אך מדינות ערב התנגדו לכך . מספר חברות הקבוצה הלך וגדל עם הצטרפות מדינות אםיאניות ואפריקניות נוספות לאו"ם . ב 1956 כבר היו בקבוצה 28 מדינות , והיא הפכה לגוש האזורי הגדול ביותר באו"ם 1 . באוגוסט 1953 פתחה אינדונזיה ביוזמה לכנס ועידה של עמי אסיה ואפריקה . נשיא אינדונזיה אחמד סוקרנו רצה מאד לארח ועידה כזו בארצו מסיבות של יוקרה לאומית , מניעים אידיאולוגים , שיקולי אינטרסים כלכליים ושאיפות מדיניות . אפשר היה להבחין בגישתו בנטייה אנטי קולוניאליסטית , אנטי מערבית ונייטרליסטית חזקה , ובשאיפה לכונן "גוש שלישי , " נייטרלי להלכה אך למעשה ידידותי כלפי הגוש המזרחי ....
To the book |
|
|