|
|
המאמצים הדיפלומטיים של ישראל באסיה בראשית שנות המדינה , בהנהגתו של משה שרת , כוונו בעיקר כלפי הודו , ובמידה פחותה כלפי סין , שתי המדינות הגדולות ביותר באסיה . לאחר שב 1949 נחתמו הסכמי הפסקת האש עם מדינות ערב שתקפו את ישראל , קיוו במשרד החוץ בירושלים שאפשר יהיה תוך זמן קצר לכונן יחסים דיפלומטיים עם הודו , בדומה ליחסים שכבר כוננו עם ארצות שונות באירופה וביבשת אמריקה . שר החוץ שרת , שהקפיד על עקרון ההדדיות , היה מוכן לחרוג מכך לגבי הודו , שהיתה מטרה קבועה וחשובה בפעולתו הדיפלומטית . הוא הבין שלישראל יש אינטרס מעשי רב - בייחוד לצורכי עלייתם של יהודי הודו לישראל - לפתוח קונסוליה בבומביי , וכי להודו אין אינטרס דומה לפתוח נציגות בישראל . הודו הכירה אמנם בישראל בספטמבר , 1950 אך לא התקדמה מעבר לכך , כפי שיידון להלן בנפרד בפרק השביעי . מאמצים דיפלומטיים נעשו גם כלפי סין , שזה מקרוב נכבשה על ידי הכוחות הקומוניסטיים והפכה ל"סין העממית , " לאחר ששרידי כוחותיו של גנרליסימו ג ' יאנג קאי שק נמלטו לאי פורמוזה , הלא היא טאיוואן , והקימו שם ישות מדינית נפרדת . ישראל הכירה בסין העממית ב 9 בינואר , 1950...
To the book |
|
|