פרק חמישי ערכים שנוצרו מראשי תיבות

5 . 1 לכתב העברי אופי של קוד מקוצר תיארנו לעיל ( 2 . 4 ) את שיטת הכתב העברי . לצורך העניין שלפנינו ראוי להרחיב מעט את שנאמר שם . הכותב בשיטה זו אינו מוסר בכתב כל מה שהוא יודע על המילה : א . הוא אינו מסמן חלק גדול מערכי התנועות , גם אינו מסמן תמיד את כל תמניותיהן של אותן התנועות שיש להן סימנים בכתב ; ב . בכמה מקרים הוא משתמש באותה אות כדי לציין בה הגיים שונים זה מזה , ובמיוחד יציין גם עיצור וגם כמה תנועות באותה אות ; ג . הוא אינו מסמן מכפל של עיצורים במילה , אף על פי שהמכפל מציין את מבנה המילה ולעיתים הוא סימן ההיכר היחיד להבדל שבינה ובין מילה דומה שאין בה מכפל ; ד . הוא אינו מפריד בין מילות שימוש קצרות ובין המילה עצמה , ובכך מגדיל את אפשרויות הקריאה של רצף האותיות אשר לפני הקורא . ארבעת האפיונים האלה משווים לכתב העברי אופי של קוד מקוצר , וההנחה שביסודו היא שהקורא בעל מידה רבה של יכולת התמצאות בתוכן הכתוב שלפניו . הקורא אינו יכול להיות חסר כל מידע קודם . להיפך , עליו להיות טעון בידיעות רבות לא רק על טיב הסימנים , ולא רק על חוקי השפה ואוצר מילותיה כדי לבחור את הקריאה הנכונה של המילים הכת...  To the book