הרעיון של חרות טוטלית , שאותה מבקשת תמיר , הוא רק צד אחד של הסובלנות ללא גבולות . הצד האחר הוא שוויון טוטלי . רעיון שוויון ההזדמנויות מתגלגל , במוסד האפלייה המתקנת של הנאורות החדשה , לשוויון הישגים . צדו המבורך של המאבק לשוויון יהיה העלאת הישגיהם של התלמידים החלשים . לעומת זאת , צדו השני הוא בלימת התלמידים הטובים והורדת רף הדרישות לרמת הישגיהם של התלמידים החלשים ביותר , וזו טקטיקה לא בלתי מקובלת במקומותינו , אם לנקוט לשון המעטה . זה פשר התקפתו של השר לשעבר רובינשטיין על "האיכות המזויפת" של דרישות הקבלה האוניברסיטאיות , וזה פשר רצונו להקל את עומס הבחינות ככל האפשר , ואם אפשר אפילו לבטל את חלקן . זו בעיית החתול השומר על השמנת . הישגיו של שר החינוך נמדדים באחוזי המקבלים בגרות , אבל הוא ממונה גם על הגדרת חובות הבחינה . ככל שיחלק יותר תעודות , כך ייחשבו הישגיו גדולים יותר . לכן הוא מחלק תעודות יותר ויותר בקלות . ההידרדרות ברמת הבחינות לא התחילה אצל רובינשטיין . כשחצתה רף מסוים בדרכה מטה , הנהיגו האוניברסיטאות את הבחינות הפסיכומטריות . יש אוניברסיטאות המחזיקות במין מדד ציוני בחינות , בעזרת ט...
To the book