שני סוגים של שפה רזה

. 1 הסיפור הקצרצר של עוזי וייל "שמלת חתונה לבנה עם כתם דם בפינה" מתחיל במשפט : "הרב אמר לו מה להגיד וטוני אמר '" . בשבע מלים , מתוך השמוניה ותשע שמרכיבות את הסיפור , מצליח וייל להציג את מה שעומד להיות חיי הנישואין העלובים של בחורה ששמה , יתברר , שרית . שרית מוצגת כך : "הכלה , שקראו לה שרית , . "התרגשה האבחנה שוייל משתמש בשפה רזה ובוחר לציין עובדות טריוויאליות תהיה כנראה נכונה , אבל ספק אם יהיה בה עניין . מה שכן מעניין הוא שהעובדה שמציג משפט הפתיחה היא כל כך אלמנטרית , כל כך אטומית , שהיא לא מאפשרת פרספקטיבה . הדבר דומה לאדם המסתכל בתמונה מקרוב מדי . הוא יכול לראות את הפרט שנמצא מול אפו אבל אינו יכול לראות את התמונה כולה . לו ביקש וייל להראות לנו את התמונה כולה היה יכול לפתוח במשפט כללי יותר . הוא היה יכול לומר לנו , למשל , שטוני ושרית התחתנו . גם זו טריוויה . אבל הוא בחר במתכוון שלא לאפשר לנו לראות את המעמד דרך כללי הטקס , במבט קונוונציונלי . מפני שהתמונה מרחוק היא בעיניו מטעה . בפתיחה שבחר הוא מצליח לפשוט מהחופה לא רק את חגיגיותה , אלא גם את עצם טקסיותה . שהרי טקס הוא צירוף של פעולות ...  To the book