שרירותיות, אקראי ומקריות

לא כל עיסוק יתר בפורמט הוא ניסיון לייצר סנסציות של חדשנות , או להפוך לאוונגרד . ההתמקדות בפורמט , השימוש בפורמט שרירותי כניגוד לתוכן , למשל , יכול להיות כלי אפקטיבי לשאת בו את אחת התחושות הדומיננטית יותר באומנות של העשורים האחרונים . אותה תחושה שפני השטח הפכו אטומים ושמעבר לצורה , במקום שבו היה תוכן , יש עכשיו ריק . מה שעושה הווידאו קליפ כאשר הוא כופה קוד אסתטי בשלמות , במנותק מן התוכן , נעשה גם במדיומים אומנותיים אחרים בצורות אחרות . וגם בהם האירגון השרירותי של התוכן על פי צורה מוכתבת מראש נוטה ליצור אפקט של ניתוק . הוא הופך את הסדר המלאכותי לאמצעי להביע בו תחושה של אי סדר . הוא יוצר תחושה שהתכנים אינם ניתנים לארגון אמיתי , ושארגונם הוא תוספת מלאכותית של היוצר . כאשר עיקרון מארגן חיצוני מחליף את הארגון על פי "מבנה עומק" נוצרת תחושה של שרירות ואקראי . הדוגמא המשמשת את ג'ימסון בדיונו בסוג התחושה הזה היא שיר מאת בוב פרלמן , שאין בו , לטעמי , שום עניין פרט לעובדה - שאינה ידועה לקורא אלא אם כן טרח במיוחד לחקור ולדרוש - שהוא מתארגן באופן מלאכותי לפי עיקרון חיצוני במודגש : השורות כולן , מתב...  To the book