הדיקטטורה של הפוזה

בראיון שנתן גל אוחובסקי במסגרת יחסי הציבור לסרט "שירת , "הסירנה הוא הציג , כפי שהוא מציע לסלבריטי אחד בשבוע לעשות במוסף שהוא עורך , "תרבות , "מעריב את "תחנות התרבות" שלו . את אירועי התרבות שהשפיעו עליו יותר מכל . ואלה הם , לפי הסדר : "צלילי , "המוזיקה הלהקות הצבאיות , "זיגי סטאר , "דאסט ומוריסי . אם אכן זאת האמת , אם מכל התרבות שספג אוחובסקי בחייו , האירועים שהשפיעו עליו ביותר הם מלודרמה רדודה וכמה העמדות של צדי צרפתי ( דיוויד בואי ומוריסי , הם מליגה אחרת ) ספק אם זו פרספקטיבה שממנה יכול לבוא מבט מעניין על התרבות . אבל יש להניח , לאור תכני המוסף , בעיקר בתקופתו הראשונה , ועיתון "העיר" בתקופה שהוא ערך אותו , שלא זה המצב המדויק . השאלה המעניינת היא למה עורך מוסף תרבות בוחר להציג את עצמו כך . למה התהדרות בסוג כזה של פוזה נתפסת בעיניו באנינות ותחכום . ולמה כשהוא מגיע למשהו שעושה רושם אותנטי יותר הוא מרגיש צורך להתנצל על אי ההתחכמות : "מוריסי , באופן מאד , "צפוי הוא אומר . בהקשר עליית תרבות המקומונים , שאוחובסקי הוא מהמייצגים הבולטים שלה , לא צריך לזלזל בפוזה . המאבק על האפשרות לפוזה , היה ...  To the book