לא קשה לראות , נדמה לי , שבתרבות הצעירה בארץ רבים מנסים לעשות דברים שונים מאד ממה שעשה הדור שלפניהם . קשה אמנם למצוא יוצרים וכותבים צעירים שיוצאים במניפסטים חגיגיים המסבירים מה הם עושים , או מהי המהפכה האומנותית שבשמה הם מדברים , ובכל זאת מהפכה כזאת מתרחשת . עושה רושם שברור לאומנות הצעירה שמה שנעשה לפניה לא יכול לשמש אותה ושהיא זקוקה לדרכים חדשות . כמו בכל שבר בשפה האומנותית גם כאן לא מדובר רק בטעם או בהעדפה סגנונית . מדובר בחוויות שונות באופן מהותי - תקוות שונות , ציפיות שונות , פחדים אחרים - הדורשים כלים חדשים . נדמה לי שאין טעם לשאול על הכלים בלי לשאול על החוויה . החוויות אינן אחידות , כמובן , והן משתנות מאדם לאדם . אבל למרות זאת , ולמרות היעדר המניפסטים , עולים מתחומים שונים של יצירה ופעילות תרבותית דברים שיש להם כמה קווים בולטים משותפים . יש קשר בין אורלי קסטל בלום ל"החמישיה , "הקאמרית בין "משינה" למקומונים , בין הרדיו שעושה אברי גלעד לסיפורים שכותב אתגר קרת , בין גפי אמיר לאוהד פישוף , בין עופרה ריזנפלד ל"שער האחורי" של עיתון . "העיר" במלים אחרות , יש כנראה משהו משותף בחוויה . וי...
To the book