|
|
הספרות , אולי יותר מכל אמנות אחרת , מבטאת את הקסם שמהלך עלינו היופי האנושי , ואת כוחו להכתיב אורחות חיים ולקבוע החלטות גורליות . לכאורה נראה שהיופי החזותי ימצא את ביטויו החזק ביותר דווקא באמנות הוויזואלית . אך לא כך הדבר . פיסול וציור אמנם עשויים להציב לפנינו את יופיין של הדמויות באופן ישיר ומובהק יותר מהיצירה המילולית , אך לא את המחשבות והרגשות שהיופי מעורר , ולא את האופן שבו הוא משפיע על בחירותיהם של בני האדם . יתר על כן , דווקא ישירות ההצגה הוויזואלית , ללא תמיכת העדות המילולית , עשויה להיות מכשול בהבנת תפקידו ומרכזיותו של היופי . הטעם לכך הוא פשוט . כאשר דמות בציור או בפיסול מעוצבת כיפה על פי טעמו של האמן או הטעם המקובל של זמנו , אין זה מובן מאליו שגם צופה בן זמננו יראה את הדמות כיפה . ואם הצופה אינו רואה את הדמות כיפה , אין הוא יכול להעריך את חשיבות היופי בציור ובתרבות שמייצג הציור . אולם כאשר דמות מתוארת כיפה ביצירה הספרותית , אין הצופה נדרש לשפוט אם אמנם יפה היא הדמות בעיניו , והבנת הסיטואציה המתוארת איננה תלויה בהתאמת טעמו האסתטי לטעמו של בעל התיאור . דווקא האופי המופשט של התיא...
To the book |
|
|