|
|
יום מתאר את שני כיווני החשיבה הנוגדים — סובייקטיביזם ואובייקטיביזם — כל אחד כבעל צידוק אמפירי משלו . כל כיוון מתיישב עם השכל הישר על פי דרכו . הסובייקטיביזם , כאמור , נשען על ריבוי גווני הטעם שמתאר יום בתחילת המסה , ואילו האובייקטיביזם נשען על העובדה כי למרות ריבוי זה יש הסכמה נרחבת בנוגע לערכם של דברים מסוימים . הסכמה זו מקבלת מעמד של שיפוט אמת : כל מי שיטען כי אוגילבי ומילטון , או לחילופין בניין ואדיסון , משתווים בשאר רוחם ובחין כתיבתם , יחשב כאחד המגן על גוזמנות — כאילו טען , למשל כי 11 לעניין זה מצטרפים גם יחסי הגומלין ההדוקים שבין ערכים אסתטיים לערכים אחרים . העדפות אסתטיות מעידות על העדפות א אסתטיות ועל כן חינוך להעדפות אסתטיות מסוימות הוא חינוך לערכים א אסתטיים מועדפים . לכך נייחד דיון נפרד בפרק השביעי . תל של חולד גבוה כמו טנריפה , או כי בריכה היא רחבת ידיים באוקיינוס . ( שם , ( 12 ואף על פי שעמדתו הכללית של יום בענייני הערכה נוטה אל הסובייקטיביות , הוא בכל זאת מכריע לטובת הכיוון האובייקטיבי וטוען שיש אובייקטים שהם בעליל יפים יותר מאחרים , ומי שטוען טענה אחרת חוטא בגוזמנות או ...
To the book |
|
|