|
|
איאון , המקבל את דבריו של סוקראטס בכל שלבי הדיון , שרוי במבוכה : מהי , איפוא , הסיבה , סוקראטס שבגללה אין אני שם את לבי ואינני יכול להשמיע שום סברה ראויה לשבח , ואני מנמנם ממש , כשמדברים על כל משורר אחר , ואילו כשמזכירים את הומירוס , מיד אני מתעורר שם לב ושופע דיבורים ? ( שם , ( 76 על כך עונה לו סוקראטס תשובה המאשרת באופן מעגלי את הנחותיו שלו באשר לטיבה של מומחיות : אם היה איאון מומחה לשירה , אזי היה יודע גם לפרש ולהעריך את טיב שירתם של משוררים אחרים , בין שהם טובים כהומירוס , בין שהם גרועים ממנו . ומכיוון שאיאון מעיד על עצמו שאינו מסוגל לעשות זאת , הוא מעיד על עצמו כי יכולתו לפרש את הומירוס ולעמוד על ערכו אינה מכוחה של מומחיות אלא מכוח דבר מה אחר . אותו דבר מה אחר איננו כוח תבוני ואיננו בשליטתו ( מודעותו ) של האדם . לאחר שהקניט את איאון כל צורכו והנמיך את קומתו , חוזר סוקראטס ומאשים אותו כי לא הצליח להראות במה מומחיותו בהומירוס : אם אתה אומן בדבר הומירוס , ומרמה אותי לאחר שהבטחת להראות לי את אומנותך , הנך עושה עוול ; ואילו אם אינך אומן , אלא כפוף להומירוס מכוח של מנת אלוהים , ומתוך כך...
To the book |
|
|