פרומנדה של שבת

בשנות העשרים והשלושים הייתה השבת אירוע ציבורי מרכזי בתל אביב , מה גם שהתקיימה מדי שבוע . השבת התל אביבית הוגדרה ייחודית , כלומר שיקפה מידה רבה של מכוונות ומודעות עצמית ותדמיתית . עם זאת , שלא כמו רוב האירועים שנסקרו עד כה , היא לא התאפיינה במערכת טקסים קבועה אלא במערכת של מנהגים ומוסכמות כלליות . דווקא אופייה הלא רשמי של השבת מאפשר הצצה אל עולם של ערכים תרבותיים מושרשים , שחלקם עקיפים ומרומזים בלבד . על כניסת השבת הכריזו בתקיעת שופר או חצוצרה , אות לסגירת בתי העסק והפסקת התנועה . רוב העסקים בעיר היו סגורים עד יציאת השבת , והתחבורה הציבורית שבתה מתנועתה . בליל שבת וביום שבת היו הרחובות הומים מאדם . בתי הכנסת , בעיקר בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי , מלאו במתפללים . הרחובות הראשיים ושפת הים שפעו מטיילים והצפיפות הייתה רבה . אחת התושבות התלוננה על שהמוני המטיילים בשבת ובמוצאיה משאירים אחריהם אשפה ולכלוך עד לאין שיעור . הטיול ברחובות עמד במרכז הפעילות השבתית . צופה בריטי הסביר שתל אביב היא עיר אוריינטלית , ולכן אין השקט נשמר בשבת , והרחובות הראשיים מתמלאים בקהל מפטפט . הוא ציין שהמטיילים אינם ...  To the book