הממשי

בתוך אינסוף הגירויים הבלתי נסבלים של העונג ( הכאב , ( רק ארגון , קטיעה והיבור ( ארטיקולציה ) יכולים להעניק צורה כלשהי למה שמבקשים לקבוע את קיומו : ישים על פני האין . המלה מקבעת דבר שזרימתו המגרה ומכאיבה ומענגת חדלה בקיבועו , לטובת תענוג חדש בתוך עקרון העונג , הבטחת העונג הנסבל , כלומר עקרון המציאות . בתוך ההקשר הזה אני מציע לקרוא את מה שכולנו רואים בפעוטות , בשיאה של הקדחת הפרה אדיפאלית : מושאים , אינסוף מושאים המייצגים את האם בשביל הפעוט המבקש אותה בכל מאודו , ורק מלה הבאה במקום דבר , הבא במקום האם , הבאה במקום שבו בתחילה , בראשית , היה שיטפון גדול של גירויים , ורק המלה עוצרת את השיטפון הגדול הזה . מבחינה זו , המלה היא תמיד ממלאת מקום , נציגה המבקשת לבלום את זרימתו הבלתי פוסקת של המושא הלא נודע . כל דבר קשור לאמא ( אני זוכר את בני מתרוצץ בבית , מכנה חפצים בשמות , בימים שבהם כתבתי בראשונה את הדברים הללו : ( מגש , דובי , ספל , סיר בישול , צעצוע , צבעים . כולם יחד הם חלק מהרצון להיות עם אמא , חלק ממנה , בתוך האינסוף של התשוקה , של זרימת התשוקה , של הגירויים . רק הבניה של התשוקה בכיוון מה...  To the book