אני מציע להבחין בילד המת , אפילו כאשר מדובר במות מבוגר , כציר של מחזות המיתוס . המחזה החשוב ביותר , לטעמי , מכל הבחינות שנמנו עד כה , הוא "הילד חולם" . ( 1986 ) במרכז המחזה ניצבת עלילה אפית : אב נרצח לעיני בנו בידי חיילים , והאם נאנסת לעיניו בידי אותם חיילים . מכאן ואילך היא נסה עם הבן על נפשם . ניסיונה לעלות על אוניית פליטים מביא אותה לעימות עם הקברניט , שבעצמו הוא אב שכול . בסופו של דבר ניאות הקברניט לצרף את האם והילד למסע , תמורת יחסים מיניים עם האם . הילד רואה ויודע . שוב היא מבטיחה לו לא לעוזבו . התימה של נאמנות האם לילד , אל מול עולם הגברים האכזרי , עומדת במרכז הייסורים של החלק הזה . הרשעות , צריך לציין כאן , בגלל ההקשר הפוליטי המובהק , כל כולה כרוכה בעולם הגברי . מכל מקום , כאשר אוניית הפליטים מגיעה לבסוף לאי , נאלצת האם למסור את הילד ליד המושל , ולהפר את הבטחתה . ובכל זאת הילד חוזר אל חיק אמו , רק כדי להאריך את מסע הייסורים שלו ושלה , כי גורלו המר רק נדחה , וגורלו נחרץ למות . עד כאן המיתוס , כמו שכבר הכרנו אותו בוואריאציות אחרות במחזות המיתוס הקודמים . הילד מת , ( משום שואמו אי...
To the book