סגנון כתיאור ז'אנרי

הקושי לתאר את הז'אנר הזה , נובע מעליונות הממשות המוצגת על הבמה , ומן הניסיון להעצימה באופן , 'מיתי' כדי לומר עליה משהו גדול ותקף , ובכל זאת לא מתוך ניסיון קומי להפריך את הנאמר או המוצג . בהמשך הפרק אוכל להסביר את העניין הזה טוב יותר , וכאן אסתפק רק בהשוואה כלשהי לקומדיה , ובכלל זה הקומדיה הלוינית , שבה , מעצם טיבה , יש למבנה השרירותי עליונות על פני . 'נושא'ה קומדיות ניתנות לתיאור ז'אנרי מכליל , פחות או יותר , שהרי בלאו הכי הן מוליכות תמיד אל ריקונן ממשמעות לטובת אותה חגיגה של פנטזיה על הלא כלום . הצורה מולכת בהן . מחזות המיתוס , לעומת זאת , מצביעים אל העולם , כלומר אל הממשות . לפיכך קשה לסווגם על פי נושאיהם , לפי שחלקם עסוקים בתיאור הזוועה שבמוות , וחלקם עסוקים בתיאור הזוועה שבחיי העניים , וחלקם עסוקים בזוועה שבסירוס וכן הלאה . מהבחינה הזאת - מבחינת היחס אל 'מחוץ , 'לאולם מה שמתרחש בעולם הממשי - יש למחזות המיתוס של לוין מכנה משותף שאפשר לאפיינו כסגנוני יותר מאשר כאפיון מיבני , כיוון שהם מבקשים 'להציג את . 'המציאות זהו גם מקור היעלמותו של העיסוק באסתטיקה של הייצוג , או של התיאטרון , עיס...  To the book