שנים־עשר: מחזות המיתוס

" הייתי רוצה להשאיר כתב שינאה גדול אל המקום הזה , אל העולם כולו " ! נשוב לרגע לראיון שהעניק לוין ל"ידיעות אחרונות" ב . 1973 , "חפץ" כתב המראיין עמנואל בר קדמא , לדידו ושל לוין ] הוא עדיין המחזה החזק ביותר שכתב , "וגם שם היתה הפגישה עם הקהל כאילו דרך זכוכית אטומה . הקהל חשב בלי שום צדק שאין לו שום נגיעה . "לעניין שני מחזותיו האחרים - "סולומון גריפ" ו"יעקובי ולידנטל" - הם , על פי הגדרתו , , "רכים" מין "עזרת נשים . "שכזאת בהמשך אומר לוין למראיין על מחזהו המצליח , "יעקובי : "ולידנטל אני מתחיל לחשוב , שבאמת כתבתי מחזה רך מדי . הם אוהבים את זה , לכל הרוחות . כמעט מתחשק לי להגיד "מצטער , טעות . להתראות בפעם . "הבאה פתאם אני מתחיל לראות ב"יעקובי ולידנטל" מין רכרוכיות סנטימנטלית של מחזמר טורקי . לא נעים . המראיין ממשיך : "מרבים להשוות אותך עם בוריס ויאן , המחזאי הצרפתי שהפך את היריקה בפני הקהל לסיסמת חייו , האם אתה ציניקן לשמו " ? " לא בשום אופן , "לא עונה לוין . "זה לא ציניזם אחד גדול . אני לא יורק על אף אחד וגם לא על כולם . אני לא רואה את החיים ואת המציאות כשלילה אחת גדולה . כמו שאני רואה את...  To the book