בסיום "הזונה מאוהיו" מתפייסים האב והבן עם הזונה , המייצגת את אמו של הבן ואת אשתו של האב . הבן הוימר ממלא את התפקיד של הלא מאמין . אנחנו מוזמנים לעשות את מה שהאב , גיבור ההצגה , עושה : חי את ההזייה . כמו ב"סוחרי , "גומי גם כאן אין לנו סיבה להכריע בעד האמת , אבל אנחנו יודעים שהבן צודק : "אבא , אנחנו בעיר שלנו , בזבל הרגיל , אתה מרגיש לא טוב , אתה מוכרח לנוח . " ... באותה מידה אנחנו יכולים להניח גם לאב להוליך אותנו , או להשפיע עלינו , בעזרת הסנטימנטליות של הקומדיה הבולווארדית הזאת . כאן נבנית האופציה האחרת , הסוללה , בלשונו של לאקאן , על פי התהום הויביטר-. ומדעים עליו ! אני אביך , ואם אני אומר לך משהו , אתה חייב להאמין ! הוימר אני מאמין , אבל עכשיו , אבא ... הויביטר קצת רספקט ! הוימר כן , אבא ( הזיבה מאוהיו ואחרים , . ( 176 לא מדובר רק בהזיה על הטיילת , שבה מדריך האחד ( ספרול ) את חברו ( צינגרבאי ) כיצד לפנטז . כאן משקיע לוין יותר עוצמה בחומרים שמהם מורכב הפיתוי . אב רך ואהוב דורש מהבן לקבלו בתור גיבור פאלי במלכות הפנטזיה , גיבור פאלי מגוחך קצת , שהרי אנחנו ניצבים עם הבן , בתוך מדמנת האי...
To the book