בתמונה 2 של "סוחרי גומי" מדבר ספרול אל אביו בעת הקדיש : יתגדל ויתקדש שמיה רבא . בעלמא די ברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה , והמצב לא טוב , אבא , לא טוב , אף בית מרקחת לא מוכן לתת יותר משלוש לירות לחפיסה ששווה שמונה ( סוחרי גומי ואחרים , . ( 178 המונולוג מפליג אל מצוקותיו העסקיות של ספרול , בעטיה של הירושה הלא סחירה , עשרת אלפים חפיסות של קונדומים . עד מהרה מפליג ספרול בקדיש שלו , מתיאור הבלאי של המלאי , אל הפנטזיה בדרך השלילה : "למה לא דירה או שותפות 1 ... 1 למה לא קופסאות סרדינים . " ? אנחנו זוכרים , כמובן , איך ההפלגה אל מה שאינו קיום כאן , ההפלגה לעבר קיום שאיננו כאן , הוא מעניינית המרכזיים גם של קומדיה ז ו . ואז , לקראת סוף המחזה , ספרול כבר מת ( עליו כבר אין אומרים קדיש , בניגוד לפתיחת המעגל , שבו הוא אומר קדיש ; זה המעגל שלוין ' נכשל' במגירתו . ( אבל הוא עצמו , שמואל ספרול , ה'עבד' הפעיל , שנכשל בהגשמת תשוקתו - למכור את המלאי לצינגרבאי - מרחיב את הפנטזיה שלו / שלנו בעזרת הפלגה מילולית , פארודית ( עם רמיזה לבסיס טירונים בלילה הראשון , ומשם לקונוטאציות אחרות של...
To the book