כאשר שולל טיגלך מחפץ גם את היכולת ליהנות מחוץ לבית , ומספר לו על יציאתו שלו לבלות , אומר חפץ : "ואולי גם אני אצא לבלות , מי . "יודע על כך משיב טיגלך : "אל תבלבל את הראש , אתה תישאר . "בבית חפץ נכנע : "מפני שאני אוהב חיים שקטים" ( חפץ ואחרים , . ( 92 טיגלך לא אומר . 'אני אוסר עליך . 'לצאת טיגלך שולל את האפשרות שחפץ מעלה , וחפץ מקבל את השלילה ומבקש להעניק לה משמעות של אמת חדשה . אלא שטיגלך שומר על הפער , ושוב , באמצעות איסור , שגם הוא איננו רק איסור , אלא גם קביעת אמת , עובדה , הוא משיב : . "לא" ובכל זאת , חפץ אינו מוותר . הוא מהרהר ומבקש להעניק לפער החדש ביניהם משמעות אחרת , בעזרת מוטיבציה של : 'בחירה' "מפני שאני אוהב חיים . "שקטים טיגלך נוטל ממנו גם את האמת הזאת : "אתה לא אוהב שום . "דבר חפץ מובס : "אני חי את החיים שלי , מה אתם רוצים ממני !? מה אתם רוצים שאעשה " !? ( שם . ( האירוע ה'דרמתי' מסתיים במחווה ילדית . שום אמת לא נשארה לחפץ , זולת . 'הצגה'ה טיגלך נטל ממנו הכל . הכל ? כלל לא בטוח . מה שנשאר לו הוא הפאתוס הנקשר אצלנו באיום לחסל את העבד / בן . הפאתוס של לוין נולד במקומות הללו , ב...
To the book