|
|
מה שנתפש אצל הגל כדבר המהותי ליחסי אדון עבד , זכייתו של האדון בהכרת העבד , קומם פעמים רבות - כאשר זכה לעיבוד דרמתי אצל לוין -את הביקורת המוראליסטית . אנחנו כל כך חיים את 'האתוס של , 'השחרור עד שהעבד המכיר באדונו , על הבמה , לעיני הקהל השוויוני הנבוך ( או העבד המבקש הכרה בעבדותו , שוב , על הבמה , לעיני הקהל הנבוך , ( 'השפלה'מה נראה כשהוא עומד , לכאורה , בניגוד ל'מצב , 'העניינים או גרוע מזה , כהמלצה מטעם המחזאי לשימורו של מצב עניינים זה . כאן נמצא המרחק של לוין מהליברליזם טוב הלב של הסדר הקיים . הוא מעבד שוב ושוב את ההשתוקקות אל תשוקת האדון כמרכז הפעולה הקומית שלו . במחזות המיניים המאוחרים , למשל ב"נכנע , "ומנוצח נאמרים הדברים באופן מפורש . לוין בוטה לגמרי בפרשנות שהוא מעניק להגל : בברה ו [ ... פתחתי לו דלת - למה הוא מחכה !? שאפול לזרועותיו !? מה ההתפנקות הזאת !? זהו עולם עם פינות חדות , בלי ספוג ! מישהו רוצה בי - !? שיילחם ! חוטק בעצמך אמרת שאין לו סיכוי . בברה זה עניין אחר ( מלאכת החיים ואחרים , . ( 87 השורות בדיאלוג המצוטט מעידות שוב על אי האמון המוחלט שרוחש לוין לעצם עניין , 'מאבק'ה ...
To the book |
|
|