תשיעי: אנחנו (העבדים) והם (האדונים)

פופר היא מוכרחה לקבל את הזכויות הטבעיות שלי לאושר . קולפה איזה זכויות ? הסובייקט של לוין , כמו שכינה אותו באחד מסיפוריו , הוא גבר'ל : ממוזער , מסכךקצת . תשוקתו של גבר'ל היא אשה / אם / אדון . הוא משתוקק אל תשוקת האדון ( כלומר אל האשה היפה . ( לוין אינו מאמין בסיכוי להגשמת התשוקה הזאת , ולפיכך הפעולה הדרמתית בקומדיה מתרסקת עוד בטרם החלה להתגשם , או בטרם נפגשו ההודעות המנוגדות , המאפיינות דרמה . הגל מהדהד מהקומדיה של לוין , שמפגשו עם "הפנומנולוגיה של הרוח" היה מכריע . ואולם , אצל לוין מושלת הפארודיה גם בהתנגשות ההגליאנית , שהרי הביטוי החריף ביותר של הפנומנולוגיה - המאבק על הכרה - הופך אצלו לוויתור על הכרה . הקומדיה האכזרית ביותר שעסקה בהכרה , , "חפץ" פינתה את מקומה לקומדיות אחרות , שעור נעמוד על טיבן השונה . על פי הגל , כל צד במאבק , כלומר כל תודעה עצמית , קיים בשביל עצמו , וככזה הוא שולל כל אחרות . ( 1974 : 165 Hyppolite , ) ואולם , אצל לוין לפעולה כזאת אין שחר . כיוון שלמאבק על ההכרה אין סיכוי , הופך הוויתור עליה לאופן הביטוי העיקרי של הסובייקט הלויני . כאשר חפץ דורש מטיגלך להסכים שגם ה...  To the book