"החייל הרזה"

אהבת התיאטרון למוטיב הכסילים היא עתיקה . גם אם תהיה זו עזות מצח לומר שכל מחזות הכסילים והתאומים ( למשל "תאומי המנכאמוס" מאת םלאוטוס , "קומדיה של טעויות" מאת שקספיר , "כך עושות כולן" של מוצרט / פונטה , "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מאת גרונימן / אלתרמן , ( עסקו תמיד ב'אותה , 'שאלה אפשר לומר עליהם כי כולם בדקו , בתחומי הקומי תיאטרוני , מה מצחיק כל כך בהיות בני ארם דומים עד כדי בלבול של הקרובים ביותר אליהם . פעמים רבות נשאלה השאלה באמצעות האשה : כשהיא טועה ושוכבת עם הכפיל ( או רק מתכוונת לשכב איתו , ( האם היא שוכבת א י ת ו , או עם מה שנראה לה , 'מקור'ה משום שטעתה ר ק בגלל הדמיון הפיזי . שקספיר ב"קומדיה של טעויות" נזהר מה'זוועה' עצמה . הטעות ה'נוראית' - לשכב עם התאום , בטעות - נמנעת ב'רגע . 'האחרון כאן אנחנו מגיעים , "אמפיטריון"ל מחזה הנפילים האכזר ביותר שהמסורת המערבית הכירה . קשה להגזים בחשיבותו של המחזה , אשר לא תורגם משום מה אף פעם לעברית , בניגוד למרבית מחזותיו של מולייר ( האם אלימותו המינית הרתיעה את אלתרמן ? קשה לדעת . ( אי שם בין רוטרו למולייר נכנסה לשפה הצרפתית המלה , sosie על שם משרתו...  To the book