הבמה האחרת

הגרעין הטראומתי , שאין לבטאו , הקיום עצמו , זה הדורש ייצוג , משום שאי אפשר באמת להציגו , אינו יכול להצטייר לנו בלי בנייתה של 'סצינה , 'אחרת בלי מקום . 'כלשהו' פרויד איתר אותה 'סצינה אחרת' באמצעות השברים המגיעים אלינו ברגעים מיוחדים - בחלומות , בפליטות פה וקולמוס , בהברקות מבדחות . הבה נדמה לנו את חפץ כהוזה בהקיץ , או משתתף בחזיון בלהות . רק פעם אחת הוא פולט קריאה מבוהלת כלפי הזיית אמו : "אני פה , אני . "פה כי מהו שנשאל האיש בהזיה , או בחלום , או בהצגה בתוך הצגה , אם לא 'איפה אתה , ' ? כלומר איפה אתה מתקיים ? "אייכה " ? לפני נישואיה בא חפץ אל פוגרה כדי לספר לה על התאבדותו המתוכננת . אביה , אמה וארוסה רוצים לדעת מדוע לא הפילה את כובעו ( סירסה אותו . ( פוגרה אומרת להם , הצופים בו : "אבל אתם לא רואים שהפלתי לו משהו הרבה יותר גדול " ? נניח כרגע לקשר בין הסירוס למוות , ונפנה רק למושג הקיום . פוגרה מסבירה : אתם באמת לא רואים ? הוא בא לכאן בתקווה לשמוע מפי שתי מלים : "אל . "תקפוץ ואני מקשיבה לו בנימוס , מקבלת את המתנה שלו , ואת שתי המלים אני לא אומרת ! ( מסמיכה פניה לפני חפץ ] לא אומרת ! אז כו...  To the book