מות האם, מות הבן

נשוב . "חפץ"ל תיכף אחרי 'הסצינה , 'הראשונית שחפץ עד לה בעל כורחו , מגיע עוד 'משחק . 'חפץ הלילה מתקרב לסיומו . לתוך חדרו של חפץ נכנס טיגלך בגופיה ותחתונים . לוין מדגיש ב'הוראות הבימוי' שלו : " הוא וכלמנסע סחוטים לגמרי , עצביהם מתוחים עד גבול האפשרי" ( חפץ ואחרים , . ( 132 בין אם הקונוטציה של הלבוש היא מינית , ובין אם מדובר בהמשך עינויו של טיגלך מחוץ לבימה , נראה כאילו הסיוט שעובר חפץ , משתלט גם על מעניו . האם נקודת הראות הפכה להיות נקודת ראות אחרת ? לא ברור עדיין . אם קודם רק נרמזו יחסי בן הורים , ב"משחק חפץ" על ההצצה , הנה עכשיו מקבל רושם זה את אישורו . מכאן ואילך מוצב חפץ בתפקיד הבן המביט באמו . טיגלך ומכריז ) הפרק האחרון של נעורי חפץ - משחק י"א - "חפץ המציץ מציץ אל מות . "אמו י [ חפץ מריס ידיו כבתחינה , אך מיר מורידן ומנסה לשלוט בעצמון מוכנה ? כלמנסע מוכנה ומזומנה לשחק את אמו הגוססת של המנוול ! ( שם , . ( 132 לכל אורך הסצינה האכזרית הזאת , בה מואשם חפץ באדישות למות אמו , אץ הוא מסוגל להצטרף למשחק , אין הוא מנסה למנוע את המשחק , ואין הוא יכול לחצות את סף הבמה , את מסגרת "הסצינה האחרת"...  To the book