|
|
בדרך כלל נוהגים לדון בפארסה כז'אנר נפרד מן הקומריה ( ברינקר , . ( 1981 נראה לי כאילו העניין הזה ממש מיותר . הוא מחמיץ את העובדה שבכל קומדיה יש אלמנט פארסאי , כלומר כזה שבלעדי הבמה ( או הבמה המדומה , בקריאת פארסה בספרות , ( לא יכול היה האירוע להתקיים כלל . לכן , הבה נניח שהז'אנר הקומי נמשך לאורך סקאלה . בצד האחד שלה נמצאת הפארסה , נטולת עלילה של ממש , עם מעט מאוד הצדקות היכולות להניע את העלילה , זולת מינימום הכרחי ( הסרטים של האחים מרקס יכולים לשמש בהחלט דוגמא טובה לפארסה . ( בקוטב הנגדי נמצאת הקומדיה הסנטימנטלית , או הרומנטית בשמה ההוליוודי , וזו זקוקה להרבה רצינות שלנו , או הזדהות . הקומדיה הסנטימנטלית אינה ממש מצחיקה ואינה מפיקה מן הקהל אפקטים קומיים רבים כל כך כמו הפארסה . בין שני הקטבים נפרשות קומדיות שונות , שלהן רמות שונות של תלות בעלילה , או אלמנטים קרקסיים פארסאיים ( ב"קומדיה של טעויות" של שקספיר , קומדיה עשויה היטב , יש סצינות פארסאיות חסרות כל הסתברות של ממש , ולצדן גם סצינות רציניות יותר , הנזקקות לאותו רגש הקרוי 'הזדהותי . ( אך לכל הקומדיות משותף הממד התיאטרוני , המלאכותי ,...
To the book |
|
|