באחד ממחזותיו האחרונים של לוין , , "הבכיינים" מעומתים שני הז'אנרים שבהם כתב את התיאטרון שלו , הקומי והמיתי . כאן הם מייצגים בפירוש שני עולמות . עולם אחד , העולם של הקומי , של החיים הממשיים , מצוי באסיה ( במקרה זה בכלכותא . ( בכלכותא שולטים הסבל , העוני , האבק , הכיעור , החולי , וגם הגעגועים לאשה החסרה . לעומת העולם הזה ניצבת הבמה האחרת , , "מערב"ה המתקיים בזמן לא זמן של המיתוס : טרגדיה יוונית ( עיבוד של לוין עצמו , "אגממנון"ל שם כידוע נרצח הגבר בידי אשתו והמאהב שלה . ( וכך , אלה שוכבים במיטה , מחכים למותם , מתגרדים ומתיימרים בכלכותא , בעולם של , "כאן" ומולם הבריאים , המיתיים , מציגים ומייצגים בשבילם את , 'תרבוה'ה את הטרגדיה הקלאסית . "שם"מ במחזה , "הבכיינים" האחרון שעליו התכוון לוין לעבוד , ואף החל בעבודה , מוטחת האמת בקהל בצורה החריפה ביותר : " החיים שלנו אינם . "מערב בשלב מוקדם של המחזה מודיע הסניטר לגוססים על התוכנית האמנותית המצפה להם : סניטר צוות הרופאים והאחיות בכלכותא רוצה להנעים את זמנכם בטרגדיה : " ייסורי אגממנון . "ומותו היא מבוססת על מחזה יווני ישן . גוסס ותיק למה יווני ? גו...
To the book