אלדד פרדו בין תיאוקרטיה למופקרות חכמה: השיח הקולנועי באיראן והבמאית מרזייה משכיני

הקולנוע האיראני זוכה להצלחה בינלאומית , ואלפים במערב ובעולם כולו נוהרים לצפות בסרטי האיכות שמופקים ברפובליקה האסלאמית . זהו קולנוע שיש בו מתח אינהרנטי . יוצרי הסרטים וצופיהם מודעים לכך שהקולנוע מיועד גם לקהל מערבי , ועם ואת , זהו מדיום שמשקף שיח פנימי אותנטי . לקולנוע יש עוצמה מיוחדת בשיח הפנימי באיראן האסלאמיסטית . עוצמה זו נובעת מיוקרתו , ומאמירות אמנותיות מרומזות שמשולבות בו , שאותן הקהל האיראני , שהתחנך על ברכי השירה הפרסית , מיטיב להבין . החברה האיראנית עוברת בעשורים האחרונים תמורות ותהפוכות , ומתנהל בה דיון תוסס באשר לעצם האפשרות שהשיטה התיאוקרטית אוטוריטרית הקיימת תימשך לאורך זמן . לב לבו של הדיון , בגלוי ובמרומז , נסוב סביב 'שלטון חכם ההלכה' ולאית י" ) , ( "פקיה שהנהיג מייסד הרפובליקה האסלאמית איתאללה ח'ומיני ( ראו מאמרם של דוד מנשרי ומאיר ליטבק בכרך זה . ( אחד הקווים המאפיינים את השיח החברתי פוליטי , שמשתקף גם בקולנוע האיראני החדש , הוא העיסוק בטראומה הלאומית הקשה שחולל המשטר התיאוקרטי . זוהי טראומה שנצברה בשנים ארוכות של סבל שמקורותיו במהפכה עצמה - שאף היא צמחה מסבל ומצוקה חב...  To the book