קיים פער בין "האדם הראוי" ( האדם המוסרי , ( המנחה את המשפט , לבין אדם בשר ודם , אליו מצווה המשפט להתייחס . שומה על האדם הראוי לשלוט ביצריו - בכוח רצונו , בשיקול רעתו ובמעשיו - ולבחור לעצמו את המעשים וההתנהגויות המתחייבים מן הציוויים המוסריים ; ואולם אדם בשר ודם , הכפוף למיגבלות טבעו האנושי , נכנע לעתים קרובות לחולשתו ולרישול הדעת שלו , ליצריו ולסערות רגש ורוח , המערפלים ומפזרים את דעתו , מרחיקים אותו מדרך הטוב וגורמים לו לאבד את שליטתו העצמית . המשפט , ששם לו למטרה גם את המצוות המוסריות וגם את מצבו של האדם המתקשה לעמוד בהן , רואה לעצמו חובה למצוא איזון מסוים בין שני הקצוות הללו . נבהיר את הדברים על פי הדוגמא של רצח מתוך קינטור . מצד אחד , על פי המודל של האדם הראוי , בלשונו של השופט זילברג " אין החוק מצדיק , אפילו לא הצדקה יחסית כל שהיא , את מי שהרג את הנפש מתוך קינטור , ואין הוא מוריד אותו , כאילו מטעמים מוסריים , מדרגת רוצח לדרגת ; "הורג ומצד שני , כיוון שאין הוא פועל בחלל ריק , עליו להתחשב ... עד 32 למידה מסויימת ב'חולשת הטבע . 'האנושי רצח הוא רצח ורוצח הוא רוצח , אבל בנסיבות מסוימו...
To the book