ט. הזולת כקנה־מידה מוסרי ושיפוטי

עד כאן התמקדנו ב"זולת" כפי שהוא נתפס מנקודת ראותו של ה . "אני" נקודת המוצא הייתה השאלה , מהם ערכיו של ה"אני" שעל פיהם יש לנהוג בזולת . הנחתנו בדיון זה הייתה כי כל אדם הוא גם "אני" וגם " , "זולת ולכן כל קביעה המתייחסת ל"אני" תקפה גם בנוגע . "זולת"ל להשלמת הדיון , יש להוסיף כי קנה המידה של , "אני"ה למרות מרכזיותו , אינו קנה המידה היחיד שאנו נדרשים לו בבואנו לדון ביחסים בין אדם לזולתו . קיימים מצבים בהם אנו נדרשים לשפוט את מצב הדברים לא מנקודת הראות שלנו ( של ( "אני"ה אלא מנקודת ראותם של האחרים . מצבים כאלה מעניקים מעמד ייחודי לערכים המאופיינים אך ורק כערכי הזולת , להבדיל מערכים של אדם , שלעתים הוא "אני ולעתים . "זולת" בחלק מאותם מצבים , אנו אף חשים צורך או רצון לפעול על פי ערכי הזולת , גם אם ערכים אלה אולי מנוגדים לערכים שלנו . נציג להלן , בקצרה , במה הדברים אמורים . הזולת כקנה מירה להבהרת ערכים או מושגים - לעתים אין חשיבות משפטית לפרשנותו או לדעתו האישית של הנוגע בדבר , ובמקומן ייחס בית המשפט חשיבות לדרך שבה הציבור מבין או מפרש את פני הדברים . נראה זאת על פי שתי דוגמאות : האם אח לחימום ...  To the book