א. מבוא

אף שאין מי שמטילים ספק שהזולת הוא אדם , שכן כל אדם הוא בעת ובעונה אחת גם "אני" וגם , "זולת" הנטייה הטבעית של האדם היא להפלות לרעה את זולתו , ואפליה זו נוגעת ללב לבו של הדיון בדבר טיבו של האדם , העולה מן המשפט . הגדרנו את האדם לפי , "הראוי" והנה הנטייה הטבעית היא לתפוס את הזולת כראוי לפחות זכויות . טיבה של כל אפליה לרעה שהיא מעניקה למופלה פחות זכויות ומתחשבת פחות באינטרסים שלו . יש לנו איפוא בעיה , שרבים אולי יתארוה כמלאכותית : מצד אחד אין ספק שהזולת הוא אדם , ומצד שני הוא נתפס כ"פחות , "ראוי ובתור שכזה אולי הוא "פחות . "אדם במושג "זולת" איננו כוללים רק אדם אחר , אלא גם חברה אחרת . במימד החברתי יש ל"זולת" מובנים נוספים , שאינם מצויים או אינם בולטים במימד האישי שלו . "הזולת" החברתי הוא זר , אשר לעתים קרובות נראה לנו מוזר , בעל מנהגים אחרים , מדבר בשפה אחרת , חושב כמושגים אחרים , מפרש אחרת את ערכי היסוד של המוסר , גר במקומות אחרים , חלקם רחוקים למדי , וכדומה . המיקבץ המגוון הזה של שונות עלול להוביל למחשבה שהאחדות של ה"זולת" היא גם שונות שבמהות , שונות בטבע האדם , שונות שבהגדרה . בפרק זה ,...  To the book