י"א. סיכום - לפני לידתו ולאחר מותו, האדם הוא "ספק נפש"

הקושי העיקרי העולה מגישתנו זו מתייחס להבנת גבולותיה של ההגדרה . בהתאם להגדרה , אדם מתחיל עם גמר לידתו ומסתיים עם מותו , ואנו מתקשים להשלים עם כך שאכן אין אדם לפני הלידה ואחרי המוות . אין ספק שהגדרה זו תואמת את דמות האדם שאנו מבינים , מצויים עמו במגע שוטף , נושאים ונותנים עמו , נדרשים לכבד את זכויותיו ולגלות כלפיו אחריות . כל הגדרה אחרת תהיה שנויה במחלוקת כזו או אחרת , ותטרוד את חיינו בתוצאות ובמסקנות שאיננו יודעים כיצר לחיות עמהן . מבחינה זו ק ולע היסוד המשפטי של ההגדרה ללב לבו של השכל הישר . יחד עם זה . איננו יכולים שלא לתת את הרעת לספקות ולתמיהות שאין לשכל הישר מענה להן ; גם אם השכל הישר , ובעקבותיו היסוד המשפטי שלנו , מורים לנו כי עובר אינו אדם וכי ארם אינו ממשיך להתקיים כאדם גם לאחר מותו , ממשיכים לנקר בנו ספקות ולבטים בעניינים הללו . אין בכוחה של ההגדרה , המתבססת על מקורות משפטיים , למחות את הספקות והלבטים הללו , והם ממשיכים תוך כדי כך להדריך את מנוחתנו ולהכביד הן על השכל הישר והן על המשפט . ואכן , כפי שראינו , המשפט מוצא עצמו לעתים קרובות לכוד בשאלות שאין לו עליהן מענה . ברומה לו...  To the book