כפי שציינו , שלושה תחומים של פעולות אדם מצויים , בחלקם או בשלמותם , מחוץ לעניינו של המשפט , והם , בעינינו , תחומי פעילות בלתי שפיטים . העניין שהמשפט מוצא בדברים , הוא גם הגבול שהוא מציב בפני עצמו . דבר שפיט הוא דבר שהמשפט מגלה בו עניין , ודבר בלתי שפיט הוא דבר שהמשפט אינו מגלה בו כל עניין . נבהיר זאת באמצעות הדוגמא הבאה : הנורמות המשפטיות אינן כוללות בתוכן איסורים על ההתנהגות הפיזיקלית של היקום או על ההתפתחות הביולוגית הטבעית של האדם . האם יש ללמוד מכך , על פי "כוליות , "המשפט שחוקי הפיזיקה והביולוגיה פועלים כסדרם מפני שהמשפט אינו אוסר עליהם לעשות כן ? לכאורה - אם "כוליות המשפט" מבוססת רק על ההנחה שכל מה שאינו אסור על פי המשפט הוא מותר מבחינה משפטית - התשובה לכך היא חיובית , וכי הפיזיקה והביולוגיה פועלות בחופשיות ומכוח עצמן בתוקף הנורמות המשפטיות . ברור שתשובה זו מביאה את הגישה של "כוליות המשפט" לכדי אבסורד . בפועל , המשפט אינו מוצא עניין באיסור או בהיתר של חוקי הטבע לבד מן השימושים שהאדם עושה בהם . המשפט מייחד עצמו רק לפעולות האדם . אין לו עניין בדברים אחרים . עולה מכך , שהעניין שיש ...
To the book