|
|
ניתן להצביע על שתי גישות שונות המתייחסות להיקף תחולתה של המציאות המשפטית על פעולות האדם . הגישה האחת , שמבין שופטי בית המשפט העליון אוחז בה הנשיא אהרן ברק , דוגלת בצורך וביכולת להכפיף את כל פעולות האדם לנורמות משפטיות ; והגישה האחרת , שדוברה העיקרי בבית המשפט העליון היה השופט מנחם אלון , דוגלת בקיומם של חללים משפטיים . נקודת המוצא של הגישה הראשונה היא כי המשפט הוא מערכת של איסורים והיתרים : כל פעולה נתפסת בעולם המשפט , ולא ייתכן מצב בו אין נורמה משפטית החלה על פעולה ; כל פעולה היא מותרת או אסורה בעולם המשפט . עמד על כך אריאל בנדור : אין זה מתקבל על הדעת כי פעולה תהיה גם חוקית וגם בלתי דווקית , גם מותרת וגם אסורה . הדין מטבעו אינו יכול להיות 'אדיש' כלפי פעולה אנושית כלשהי . כל פעולה היא או חוקית או בלתי חוקית ... במשטרנו , הרשות היחידה המוסמכת לקבוע באופן סופי ומחייב האם פעולה כלשהי היתה כדין , היא הרשות השופטת , 4 ועליה למלא את תפקידה אף כאשר הדבר כרוך בקשיים . ' בדומה , כותב השופט ברק : היחסים בין אדם לחברו בתחום המוסר או החברה אינם נופלים בגדר 'חלל . 'משפטי המשפט הוא בכל . אין 'חלל ...
To the book |
|
|